החלטה בתיק עמ"ת 38568-03-13

ערר המדינה על החלטת בית משפט קמא אשר הורה על שחרור המשיב בתנאים מגבילים, זאת במסגרת בקשה לעיון חוזר ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

רקע

בראשית, הוגש נגד המשיב כתב אישום  שעניינו עבירה של חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413ה' לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

נטען כלפי המשיב כי ביום 2.7.12 ניפץ באמצעות מכת ידו שימשת מכונית בה נסע המתלונן.

בד בבד הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים בשים לב לעברו הפלילי המכביד.

כב' השופט עוזיאל הורה על אתר לשחרור המשיב בתנאים מגבילים, " בשים לב לעבירה המיוחסת". בה בעת, הורה על דחיית הדיון לשם קבלת תסקיר מעצר.

התסקיר שהוגש  ביום 16.8.12 מצא כי החלופה אליה שוחרר המשיב, נבחנה שנתיים קודם לכן על ידי שירות המבחן ונמצאה בלתי מתאימה לסיכון הנשקף מהמשיב. קצינת המבחן התרשמה כי המפקחת - הגב' בת-אל  מריה ארנזי המנהלת את "בית אלי" - אינה מתאימה ואינה מהווה עבור המשיב דמות מרסנת ומציבת גבול. עוד נקבע בתסקיר כי קיים סיכון להישנות התנהגות בעייתית.

נוכח המצב המביך אליו נקלע בית המשפט, לא נותרה בידו ברירה אלא להותיר את תנאי השחרור כפי שהם, הואיל והמשיב כבר היה משוחרר.

ביום 4.12.12 הודה המשיב והורשע בתיק זה ת"פ 8139-07-12 והטיעונים לעונש נדחו לשם קבלת תסקיר שירות מבחן.

לדאבון הלב, תסקיר המעצר היה בבחינת נבואה שהגשימה את עצמה. לא נקפו חודשים רבים והמשיב חזר והסתבך בעבירות חדשות שעניינן, מתייצג בכזב כעובד ציבור, תקיפה כדי לגנוב, הפרת הוראה חוקית ותקיפה סתם, עבירות על פי הסעיפים 283(2), 381(א)(2), 287(א) ו-379, הכל לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

כתב האישום החדש -ת"פ 6886-03-13 - מספר כי ביום 12.1.13 בשעה שעל המשיב היה לשהות בחלופת המעצר המוזכרת לעיל, הוא הפר את תנאי השחרור בכך שבשעה 02:30! יצא ממעצר הבית, פגש במתלונן ברחוב, הציג עצמו כשוטר, ערך עליו חיפוש ותקף אותו. המתלונן התקשר למשטרה והמשיב נמלט מהמקום. המתלונן דלק אחריו והמשיב הסתובב והשליך קרש לעבר פניו של המתלונן אשר הדף את הקרש בידו.

אירוע זה התרחש כחודש ימים לאחר הרשעתו בתיק הראשון ובעודו ממתין לתסקיר שירות מבחן.

גם כאן הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית משפט קמא הורה על קבלת תסקיר מעצר. קצינת המבחן הנכבדה המלווה את המשיב מזה זמן רב קבעה לגביו כי הוא מתמיד במעורבות פלילית עוד משעה שהיה נער. היא התרשמה מרמת סיכון במצבו. מאסרים בפועל לא הועילו. כן קבעה קצינת המבחן כי: " אנו מתרשמים מרמת סיכון ממצבו, שספק אם ניתן להפחיתה בחלופת מעצר ביתית".

קצינת המבחן ביקשה דחיית הדיון משום שאדם טוב הופיע, מר בועז עוז, תושב חצבה, אשר הציע עצמו כמפקח מלווה.

בסופו של הליך ולאחר שמר עוז הותיר רושם חיובי ביותר, החליט בית משפט קמא על שחרור המשיב לחלופה תחת פיקוחו של מר עוז.

מכאן הערר אשר בפניו.

המדינה טוענת כי המשיב מעיד על עצמו כי הוא חסר מעצורים. עוד הלינה ב"כ המדינה על איכות הפיקוח ומקום מעצר הבית. לשיטתה, המשיב לא יהיה תחת עיניו הפקוחות של מר עוז 24 שעות ביממה ומקום החלופה הינו אתר תיירות, כך שפגיעתו של המשיב עלולה להיות רעה.

דיון

אין חולק כי על פי התסקירים, זה שהוגש בהליך הראשון ואלה שהוגשו בהליך החדש, כי המשיב אינו ראוי לאמון כלשהו. קצינת המבחן נותרה בעמדתה באשר לסיכון הנשקף מהמשיב.